החלטה בתיק סע"ש 32702-07-13

בתקופה שמאז חודש 09/2009  ועד חודש 04/2012, מתוך טעות, קיבלה המבקשת גמלאות מן המשיבה בשיעורים העולים על השיעורים להם זכאית. האם יש מקום לקבוע במסגרת בקשה זו לסעד זמני, כי השבתם של הכספים ששולמו ביתר, תוך פרישת ההחזרים, הינה בלתי צודקת בנסיבות הענין . זוהי השאלה העומדת לפתחנו.

וזהו הרקע אשר אינו שנוי במחלוקת, כפי העולה מתוך המסמכים והראיות שבתיק:

1.       התובעת עבדה בשירות המדינה במשך כ-24 שנים כעובדת משרד החינוך. כמו כן עבדה במסגרת אגודת רנה קאסן במה שהוגדר כשעות נוספות וזאת בין השנים 1993-2004 (ועוד כשישה חודשים לסירוגין בין השנים 1980-1984). התובעת שמשה במשך השנים  בביה"ס רנה קאסן כמחנכת כיתות י"ב, כמורה לצרפתית וכמרכזת שכבה. כמו כן עבדה בין השנים 1995- 2010 באוניברסיטה העברית.

2.       בסוף שנה"ל 2008-2009 פרשה התובעת מכלל עבודתה ברנה קאסן, מחמת גיל.

          התובעת המשיכה לעבוד שנת לימודים נוספת באוניברסיטה העברית ואז פרשה גם משם.

3.       התובעת היתה זכאית לגמלה מהמשיבה בגין עבודתה במשרד החינוך וכן  לגמלה ממבטחים בגין עבודותיה באגודת רנה קאסן ובאוניברסיטה העברית. אין בין הצדדים מחלוקת כי  הגמלה שמקבלת המבקשת ממבטחים הינה ברובה , מ"קופה ציבורית" כהגדרתה  בסעיף 32 לחוק הגמלאות.

4.       עובר לפרישתה לגמלאות מהמשיבה, חתמה המבקשת על טופס תביעה לגמלה נספח מש/1 לבקשת המבקשת.

5.       החל מחודש 09/2009 החלה המבקשת לקבל גמלה ממבטחים.

6.       בסוף שנת 2010 נשלח למבקשת על ידי המשיבה טופס הצהרה בנושא 'הכנסה מקופה ציבורית לשנת2011' המשיבה חתמה על הטופס  ביום 15.12.2010 וציינה כי היא זכאית לגמלה ממקור נוסף. הטופס נשלח על ידה והגיע אל המשיבה רק ביום 6.2.2011 (נספח מש/3). על אף האמור בטופס, לא צרפה המבקשת לטופס הממולא תלוש גמלה ממבטחים.

7.       בראשית שנת 2012 נשלח אל המבקשת טופס זהה לנספח מש/3 לעיל. הטופס מולא על ידי המבקשת ביום 20.2.2012. שוב ציינה המבקשת כי היא זכאית לגמלה ממקור נוסף, במקום המתאים בטופס, שוב לא צרפה תלוש משכורת על אף האמור בטופס, אלא שהפעם  הוסיפה הערה "שימו לב למכתב המצורף" וצורף מכתבו של מר עוזי עייני רמ"ד גמלאות באוניברסיטה העברית מיום 20.2.2012 ( הטופס על צרופתו צורפו כנספחים מש/4 ומש/5 ולא צורפו לבקשת המבקשת).

          במכתבו טען מר עייני כי התובעת זכאית לפנסיה ממבטחים בשל עבודתה בשני המקומות כמתואר מעלה וכי לדעתו היות ורנה קאסן הינה  גוף פרטי הרי שהפנסיה שמשולמת למבקשת כתוצאה מכך אינה מ"קופה ציבורית".

8.       מכתבו זה של מר עייני הביא לשרשת התכתבויות שנמשכה עד לחודש מאי 2012, שבסופה הוברר כי  אגודת רנה קאסן היא קופה ציבורית.

          משכך, ולאור הוראות הדין הרלבטי, כפי שיפורטו בקצרה להלן, טענה המשיבה כי שילמה למבקשת תשלומים ביתר בהתחשב בכך שהינה מקבלת גמלה נוספת מקופה ציבורית, וכי לפיכך יש לקזז למבקשת את גמלה החודשית מכאן ואילך וכן , על המבקשת להשיב למשיבה סך של 93,934ש"ח בגין הסכומים ששולמו ביתר בעבר. (ר' מכתבה נספח מב/3). המשיבה הפחיתה את גמלתה החודשית של המבקשת החל מחודש 5/2012 בסך של 2891.17 שח.

5.       בעקבות התכתבות נוספת שבין ב"כ המבקשת לבין המשיבה, ועקב בדיקה חוזרת שביצעה המשיבה, נתברר כי אגודת רנה קאסן הינה קופה ציבורית רק משנת  1998. לפיכך חישבה המשיבה מחדש את גובה הגמלה לה זכאית המבקשת ממנה, בהתחשב בנתון זה.  על פי חישוב מחודש זה , הודיעה המשיבה למבקשת, במכתב נספח מב/10 כי יתרת חובה עומדת ע"ס 61.662 ש"ח . המשיבה פרשה  את החוב על פני  36 תשלומים והחלה לנכות הראשון בהם מגמלת חודש יוני 2013 . זאת מעבר להעמדת גובה הגמלה עצמה על מכונה, בהתאם לתחשיב החדש (שהעלה הפחתה בסך של 2292.62 לחודש לעומת התחשיב המוטעה שהופחת 2,868.93 ש"ח לחודש).

עקב כך הוגשה בקשה זו.

עיקר טענות הצדדים

6.       המבקשת טוענת כי  העובדה שבטעות שולמו לה גמלאות ביתר נובעת מרשלנותה החמורה של המשיבה , אשר  לא זו בלבד שלא צרפה  לאישור הגמלה  ששלחה למבקשת (מב/1) את הנספח  האמור בו, אלא שגם כאשר שגתה המבקשת ושלחה הודעתה על קבלת גמלה נוספת נספח מב/2  ללא צירוף התלוש הנדרש, ישבה בחיבוק יידים ולא פנתה אליה כדי לקבל את התלוש. כך נהגה  גם לכשנתקבל ב2012 הטופס מש/4 אשר אף אליו לא צורף התלוש. לטענת המבקשת, דרישת המשיבה לכך שתצרף את התלוש הרלבנטי הינה בלתי ברורה דייה ואין בה משום התחשבות במצבה של המבקשת כגמלאית. לפיכך, הכשילה המשיבה את המבקשת. לטענת המבקשת, סברה כי אגודת רנה קאסן היא גוף פרטי ולכן הפנסיה ממנה אינה מ"קופה ציבורית".

לאחר  שנתברר הנושא, והטעות שנגרמה בעטיה של המשיבה, דורשת היא מן המבקשת את מלוא הסכומים ששולמו בעודף, וזאת מתוך התעלמות מהמצב הכלכלי והרפואי שלה ושל בעלה, מן העובדה שבמשך השנים נעשה שימוש בכסף ששולם בעודף, וכי קיזוז יתרות החוב כפי שהודיעה המשיבה כי בכוונתה לעשות, תפגע ביכולת הקיום של המבקשת. משכך, טוענת המבקשת כי יש לפתור אותה מחובת השבת הסכומים ששולמו, אם לא באופן מלא, כי אז באופן חלקי וזאת מכח הוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1971 (להלן - " חוק עשיית עושר").

7.       לעומתה טוענת המשיבה כי  צבירת החוב הינה דווקא תוצאת התנהלותה הרשלנית של המבקשת. המשיבה טוענת כי המדובר בכספי ציבור וכי בין על פי חוק והוראות סעיף 59 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - " סעיף 59") ובין כמדיניות, אינה מוצאת לנכון לפטור את המבקשת מחובת השבתם בנסיבות הענין. אליבא דמשיבה, אין כלל תחולה להוראות חוק עשיית עושר לאור תחולתו של סעיף 59. המשיבה טוענת עוד כנגד חוסר נקיון כפיה של המבקשת אשר העלימה מבית הדין מסמכים ועובדות רלבנטיים וכן לכך שהסעד הזמני המבוקש, הינו בעיקרו סעד כספי אשר אין להעניקו במסגרת ההליך דנן, וודאי לא כאשר הוא זהה לסעד המבוקש בתיק העיקרי. המשיבה חולקת על טענתה של  המבקשת בדבר הקושי הכלכלי  הקיומי הנעוץ בהפחתת הסכומים החודשיים שנקבעו מהגמלה החודשית.